Road collage

יונת ניצן-גרין, הנך נמצאת כאן, מייצב, קיץ 2013 (סטודיו פתוח ב'חצר')

אבקת גרפית, דבק פלסטיק, אמוליזין, ריפוד מרצפות מוקצף, כולל ציור פרפורמטיווי בשיתוף עם כוראוגרף ורקדן גבריאל גלבז http://www.youtube.com/watch?v=YhKuJDZkbUY&feature=youtu.be

פעם אחת בשנת 1986 התנגשות נוראה התרחשה בין טרנזיט ומשאית; עשרה חיים צעירים הסתיימו בפתאומיות. נערים ונערות חזרו ממחנה קיץ. אחי בן ה-15 היה ביניהם.

הכביש סיקרן אותי מגיל צעיר. כשגדלתי בקיבוץ חפצי-בה לא היו כבישים, רק מדרכות. מספר מכוניות היו שייכות לקיבוץ ואם רצית לנסוע למקום אחר היית משאילה אחת מהן. רוב הזמן חיינו במקום אחד. משפחת אמי גרה בקיבוץ אחר. כשהתחתנה עם אבי עברה לגור בקיבוצו. בחגים סבתי הייתה מגיעה כדי לקחת אותי עמה לכמה ימים לקיבוצה, אשדות-יעקוב (מאוחד). מאחר ולא היה לה רשיון נהיגה היינו נוסעות באוטובוסים או תופסות טרמפ. בשבילי היו נסיעות אלו עם סבתי הרפתקה מרתקת.

זכורים לי זמנים אחרים בהם היינו יושבים על ספסל על-יד שער הקיבוץ ומסתכלים במכוניות העוברות, מחכים לראות עם אולי אחת מהן תעצור ותכנס לקיבוץ. כיום רוב הקיבוצים עוברים תהליכי הפרטה, לאנשים מכוניות משלהם וכבישים נבנים בתוך שטח הקיבוץ הגדל ומתפתח למעין שכונה קהילתית.

העניין שלי בכבישים עלה מחדש לאחר אבדן חייו של אחי.

אני רואה בכביש מקום של חיים ומוות. בהקשר הפוליטי, כבישים נבנים בתוך שטחי קהילות פלסטיניות כחלק מהכיבוש הישראלי; הם מגבירים את התפוררותן של קהילות אלו.

מאז 2008 אני מתבוננת במיוחד בעיירה פלסטינית אשר נהרסה ב-1948, בשם סמח'. העיירה עמדה במרחק של כ-10 דקות נסיעה ממקום היוולדי בקיבוץ אשדות-יעקוב (מאוחד), אך למדתי על קיומה רק בשנת 2008 באופן מקרי לגמרי, דרך ספרות, לא דרך היסטוריה. כיום במקום שבו עמדה העיירה נמצאת צומת כבישים גדולה ומגרש חנייה. http://www.palestineremembered.com/Tiberias/Samakh/index.html 

לפרטים נוספים ראי בלוג שלי שנקרא 'כביש'

http://yngroad.blogspot.co.uk/

 המילים המצויירות על הקיר נקראות 'הנך נמצאת כאן' בערבית ובעברית. במייצב זה נפתח חלל התאבלות פרטי וציבורי על אובדן חיים. עבודתי מבוססת על הנסיון המטרנלי הסובייקטיבי, במיוחד על הבאת האישי והפוליטי למרחב אחד.